החלטה בתיק רע"פ 9936/05

           ביום 17.3.02 הוגש כנגד המבקש לבית-משפט השלום באשקלון כתב אישום, המייחס לו עבירת גרם מוות ברשלנות לפי סעיפים 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וסעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיפים 64א(א) ו-40 לפקודה ועבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק.

           לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18.1.02 בסמוך לשעה 12:45 נהג המבקש ברכב בשדרות הציונות באשקלון, הבחין באוטובוס המעלה ומוריד נוסעים, המשיך בנסיעה רצופה ללא האטת מהירות וכתוצאה מכך, פגע בילדה בת 8 שנים, אשר חצתה באותה העת את הכביש והעיפה לעבר אי-תנועה. המבקש הבחין בפגיעה, המשיך בנסיעה, עצר לרגע, הביט לאחור ונמלט. המנוחה נפצעה אנושות בתאונה ונפטרה. יומיים לאחר-מכן, הביא המבקש את הרכב למוסך, לתיקון פגעי התאונה.

           ביום 4.8.04 הרשיע בית-משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ר' בן-יוסף) את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 18.1.05 הטיל על המבקש עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים, מאסר מותנה של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע ופסילה מלהחזיק רישיון לתקופה של 7 שנים מיום שחרורו מבית הסוהר.

           על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל וכבוד השופטים נ' הנדל ו-א' ואגו) ביום 28.9.05 קיבל את ערעורו של המבקש וזיכה אותו מחמת הספק מן העבירה של גרם מוות ברשלנות ותחת עבירה זו, הרשיע אותו בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ואילו את יתר ההרשעות, הותיר על כנן. בהמשך לכך, בהתאם להכרעתו, קיצר בית-המשפט המחוזי את עונש המאסר שנגזר על המבקש לארבעה-עשר חודשים וכן קיצר את תקופת הפסילה שהוטלה עליו לחמש שנים. יתר הוראות גזר-הדין נותרו על כנן.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-משפט השלום ובפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר לא קיבל את ערעורו על ההרשעה בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה והותיר את ההרשעה בעבירה זו על כנה. לטענת המבקש, שגה בית-המשפט המחוזי גם בפרשו את סעיף 64 לפקודה כך, שאין די בעצירתו של המבקש בסמוך למקום התאונה, בכדי לקיים את חובתו על-פי החוק. לפיכך, טוען המבקש, כי שאלה זו, העולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בנוגע למהות מטרת העצירה הקבועה בסעיף 64 לפקודה, נותרה ללא מענה בפסיקה וכי יש חשיבות ציבורית ויש הצדקה לדון בה בגלגול שלישי. בנוסף, לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי בכך שקבע, כי העבירה של השמדה ראיה הושלמה וכן טעה בקובעו, כי אין להחיל על המבקש את סעיף 28 לחוק. כמו-כן, טוען המבקש, כי הקביעה לפיה נסע במהירות מופרזת ובלתי סבירה איננה נכונה, ואין להרשיעו בעבירה זו, שכן לא היה כל תמרור המסמן את תחנת האוטובוס, וכן נעדרו מהמקום מעבר חציה, מקום מפרץ לאוטובוסים או תמרור המעיד על כך שילדים חוצים את הדרך באזור זה. לחילופין, טוען המערער, כי יש להקל בעונשו, שכן עונש זה הינו חמור יתר על המידה ואיננו תואם את הנסיבות של ביצוע מעשיו. בנוסף, לטענתו, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שפורטו.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שעיקר טענותיו של המבקש מתמקדות בטענות עובדתיות, אשר תחומות בגדר המקרה הספציפי ואין בהם כל שאלה משפטית ייחודית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. לטענת המשיבה, אין ממש בטענת המבקש, לפיה המקרה מעלה סוגיה משפטית, שעניינה החובה שמטיל סעיף 64 לפקודת התעבורה, על מעורבים בתאונה או טיב דרישת העצירה שבסעיף זה. לטענתה, לאור העובדה שהתנהגות המבקש איננה שנויה במחלוקת, כאשר עצר פיזית במרחק ניכר מן הילדה הפצועה, הביט לאחור ונמלט מהמקום למראם של אנשים קרובים, הוא עומד בדרישות החוק לעבירה, ומבקש לערער למעשה על הממצא העובדתי. עוד טוענת המשיבה, כי טענותיו של המבקש לעניין השמדת ראיה אינן עומדות, ואין לקבל את טענתו לתחולת פטור עקב חרטה, כמו גם את טענותיו לעניין הרשעתו בעבירה של במהירות מופרזת. לעניין העונש, טוענת המשיבה, כי גזר הדין שהוטל על המבקש הינו סביר ביותר בהתחשב בחומרת מעשיו.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, על אף שהמבקש ניסה להצביע על עילה שכזו, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בכל הנוגע לטענתו של המבקש לעניין סעיף 64 לפקודה, נראה, כי מעשיו והתנהגותו אכן מקיימים ועולים לכדי  האמור בסעיף החוק. שהרי, על המבקש היה לשאת את תוצאות התאונה ולא להמשיך בנסיעתו כאילו התאונה איננה קשורה אליו. כך גם נקבע בצדק על-ידי הערכאות הקודמות וכן בעבר על-ידי בית-משפט זה. בענייננו, כפי שקבע בית-המשפט-המחוזי, אכן ידע המבקש, כי התאונה שאירעה הייתה באחריותו מבחינה עובדתית ולא היה עליו להימלט מן המקום כפי שעשה.

בנוסף, לעניין טענות המבקש בכל האמור לעבירת השמדת הראיה ואופן השלמתה, הרי שטענה זו הינה טענה עובדתית באופייה, אשר אין זה תפקידה של הערכאה הערעור לבדוק את טיבה, בהיעדר כל נסיבות חריגות, אשר נראה, כי לא התקיימו בעניינו של המבקש. לפיכך, במקרה זה, מקובלות עלי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות בנושא זה.

כמו-כן, יוער, כי למבקש עבר תעבורתי, אשר כולל מספר הרשעות.

הנסיבות המקלות להן טוען המבקש, כמו גם העובדה שהסגיר את עצמו, כבר נלקחו בחשבון על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר הקל בעונש שנגזר על המבקש על-ידי בית-משפט השלום. לפיכך, נראה, כי לאור זאת, כמו גם לאור חומרת מעשיו של המבקש, אין כל מקום להתחשבות נוספת, שכן העונש שהוטל עליו בנסיבות העניין הינו סביר בהחלט.

לפיכך, ולאור כל האמור, לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ניתנה היום, י"ג בחשון תשס"ו (15.11.05).

                                                                                                           ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: